<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ד'</h1>
<h2>דף יא.</h2>
המוכר עבד או שפחה אין הלוקח יכול להחזירו מפני המומים של (מי) [נוי] שאין מבטלין אותו ממלאכתו, והם הנקראים סמפון. שאם היה בגלוי המומים האלו כבר ראהו, ואם אינו נראה, כגון נשיכת כלב או ריח הפה, הואיל ואינן מבטלין אותו ממלאכתו אינו מחזיר. אבל דברים המבטלים אותו ממלאכתו, כגון חולי (המכתש) [המכחיש] את כחו או נכפה או משועמם, הרי זה מום. ודברים המגועלים נמי הנמצאים בו, מומים הם, כי אינו ראוי לשמשו בשעת אכילה.
גרסינן פרק המוכר [צ"ב ע"ב], עבד ונמצא גנב או קוביוסטוס, פירוש משחק בקוביא, הגיעו. או זולל וסובא וכיוצא באלו, אינו יכול להחזירו, שכולם בחזקה זו הם. אלא דוקא אם פירש. [לסטים] מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך, כלומר אומר לו הלוקח למוכר הרי שלך לפניך, הואיל והמלך תופסו בכל זמן. והא דאמרינן בפ"ק דקידושין [י"א ע"א], נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו מאי אמרת ליסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו, פירש רבינו תם קלא אית להו, וכיון שלא יצא עליו קול אינו מהם ואין חוששין. והראב"ד ז"ל הלך בענין אחר.
<h2>דף מב:</h2>
וכתב הרמב"ם ז"ל פי"ג השטרות והעבדים והקרקעות וההקדשות אין להם אונאה בד"א במוכר נכסי עצמו, אבל השליח (עצמו) שטעה בכל שהו בין (במטבע) [במטלטלין] בין בקרקע חוזר. [ונראה] שכך הדין באפטרופוס שטעה בכל שהו בין במטלטלין בין בקרקעות חוזר. ואינו דומה לב"ד מפני שהוא יחיד. בית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו בין במטלטלין בין בקרקעות או טעו בפחות משתות, ה"ז מחילה כהדיוט. טעו בשתות בטל מקח. ואם רצו שלא לבטל הממכר ויחזירו האונאה מחזירין, לא יהא כח הדיוט חמור מכחן. וכתב עוד, יראה לי שב"ד שמכרו קרקע או עבדים של יתומים שוה מנה במאתים, אין הלוקח יכול לחזור בהן, לא יהא כח הדיוט חמור מכח היתומים. וכן הדין באפטרופוס שמכר קרקע ועבדים, שאין הלוקח יכול לחזור באונאה כדין ההדיוט. האחין והשותפין שחלקו מטלטלין הרי הן כלקוחות, פחות משתות נקנה המקח ואין מחזירין כלום. יתר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה. ואם התנו ביניהם (או) שיחלקו בשום הדיינים וטעו בשתות בטלה חלוקה. שהדיינים ששמו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל.
המוכר לחבירו במדה או במשקל או במנין וטעה בכל שהו חוזר לעולם, שאין אונאה אלא בדמים, (אלא) [אבל] בחשבון חוזר. כיצד מכר לו מאה אגוז בדינר ונמצאו מאה ואחד או תשעה ותשעים, נקנה המקח ומחזיר את הטעות, ואפילו לאחר כמה שנים. וכן אם נמצאו המעות יתר או חסר ממה שפסקו חוזר אפילו אחר שקנו מידו, שלא נשאר לו אצל חבירו כלום חוזר, שהקנין טעות הוא. וכן כל כיוצא בזה ע"כ. ובדרך השני בשער י"ג כתבתי בזמן שנמצא טעות בחשבון.
